באופן יחסי, המצב עכשיו הרבה יותר טוב. מבחינת קהילת הלהט"ב, אני מתכוונת. יש מצעדי גאווה בערים המרכזיות בארץ. עיריית תל אביב מפארת את הכיכר המרכזית בכרזת ענק. בכל עבר יש דגלי גאווה מתנופפים ברוח. זוגות צעירים כבר מדברים על ילדים. אפילו דובר צה"ל מראה את פתיחותו.
ואז מגיעה איזו יציאה של איזו חברת כנסת, וכל זה כאילו לא היה מעולם.
אז נכון, יחסית ללפני 30 שנה, עכשיו יותר טוב. כבר לא פוחדים ללכת בגן מאיר בלילה. בימים שאף אחד לא תוקף את בני הקהילה, זאת אומרת. וצעירים בועטים בדלת הארון ומדברים באופן פתוח וגאה על הנטייה המינית שלהם. בזמנים בהם שחקן תיאטרון צעיר לא מפחד שיתייגו את הטייפקאסט שלו בתור ההומו התורן, זאת אומרת. ושחקניות נהדרות ואיכותיות לא מפחדות להגיד לעולם – זאת האהבה שלי, תתמודדו, גם אם מדובר באישה.
זה קורה כבר עכשיו, למרות הכול.
והיא כבר בת יותר מ-40…
מרתה יודעת מגישה לכם הפעם גיליון גאה במיוחד.
מקווים שתיהנו.
אירית ראב
עורכת מרתה יודעת
