פנינה אמיתית

ראיון עם היוצרת פנינה רינצלר

מאת: אנה מינייב

ישנם אנשים שאנו פוגשים באמצע הדרך והם מעוררים בנו השראה ותקווה. פנינה רינצלר היא אחת מאותן נשים שגורמות לי להתמלא באנרגיה ולהאמין בכוחה של האנושות, בכוחה של היצירה. היא יוצרת ששמה הולך לפניה – היא שחקנית, במאית, מחזאית, ליצנית וזמרת שלא מפסיקה לחקור ולהתפתח. זה לא פשוט להיות יוצר עצמאי, אך פנינה עושה זאת צעד אחר צעד, מלאה במוטיבציה ואמונה כי היצירה חייבת לבוא מהבטן ולמצוא את דרכה לכותלי התיאטרון וחשוב שתהיה כמה שיותר קרובה לקהל.

היא נולדה וגדלה בירושלים, למדה משחק ולאחר מכן למדה במרכז לתיאטרון אלטרנטיבי בשלומי, מקום שחיזק אותה כיוצרת ולימד אותה כיצד להיות שחקנית יוצרת. בשלומי היא קיבלה כלים בהם היא משתמשת ביצירותיה. "אין רמיסה במקום הזה, יש חופש יצירה" מספרת פנינה, דבר שגרם לה להתפתח וליצור בקצב שלה, בתחושת בטחון ותמיכה.

בזמן לימודיה בשלומי התחילה בתהליך יצירה שנמשך שלוש וחצי שנים במהלכם יצרה את הצגת היחיד שלה "טיפול שורש", שרצה בתיאטראות בארץ ומקבלת ביקורות נהדרות (בקרוב היא עומדת לעלות שוב ב7/6 בבית תמי בתל אביב) זוהי יצירה שמבוססת על חומרים אישיים שהיא כתבה במשך השנים ולתהליך העבודה הצטרפה נטלי תורג'מן שפיתחה את ההצגה וביימה אותה. "זוהי הצגה העוסקת בחקירה במישור האישי ונוגעת בנושאים כמו הפרעות אכילה, קשיי גדילה, הורות מול הילד ועוד". המסר של ההצגה הזאת הוא לשקף מציאות שעברה, ללא ניסיון להקצין את הדברים,  ובסופם של התהליכים שהיא עוברת לאורך ההצגה ישנה צמיחה והשלמה עם החיים. "החיים הם כמו ספירלה"  אומרת פנינה, ובתוך המעגלים האלה היא מתמודדת עם עצמה, עם החברה ועם משפחתה.

כיום היא עובדת על הפקה שמיועדת לפסטיבל עכו 2012 שם תופיע בתור הצגה אורחת. הפרויקט שנקרא "7 בום" עוסק בילדות שעברה עליה בירושלים בסביבה עוינת ולא בטוחה. זוהי יצירה במישור הכללי אך יחד עם זאת ישנן טראומות אישיות שהיא רוצה לטפל בהן כיום. הפרויקט משלב יוצרים יהודים ופלסטינים שגדלו בצל התקופה והם חוקרים את ילדותם מנקודת מבט של היום. "תמיד היה לי חיבור ליצירות פוליטיות, אבל עד עכשיו לא יצא לי לגעת" אומרת פנינה שמאמינה ביצירה עם אמירה. הם חוזרים עם מצלמה, כקבוצה, למחוזות ילדותם ומנהלים שיחות עם אנשים שזוכרים איך היה כאן פעם, על החיים המשותפים והסחר לפני המלחמה שפילגה בינינו. המסר של הפרויקט הזה מאוד פשוט ומאוד חד. לדבריה, "אם אנחנו הצלחנו בתור אנשים אקראיים להסתדר וליצור, אז כל אחד יכול". זהו תהליך עבודה מורכב ולא תמיד ישנן הסכמות על הנושאים שעולים בזמן היצירה ותרגילי התנועה שהם עושים, " אנחנו לא מסכימים על הכל, אבל אנחנו חיים יחד אז אנחנו חייבים להסתדר. אפשר לצמוח, אפשר לכעוס ולאהוב ביחד".

זאת משימה לא קלה ליצור פרויקט כזה ללא תקציב, אבל זה כבר מצב שהתרגלנו אליו בתיאטרון בארץ. ברגע שעלה הנושא הסבירה פנינה שלמרות שאין תקציב, הנהלת פסטיבל עכו משתדלת מאוד לעזור בדברים שהיא כן יכולה לגייס עבורם כסף, אבל הדבר הכי חשוב בעכו הוא החשיפה. "אם לא היה עכו אז בכלל לא הייתה חשיפה ליצירה כזאת, זאת הזדמנות, הרי הייתי יוצרת את הפרויקט בכל מקרה" מצהירה פנינה. באופן כללי פנינה היא אדם חיובי שתומך ביצירה עצמאית ועניין התקציב לא מונע מבעדה ליצור ולעשות דברים נפלאים גם בתקציבים נמוכים. כך למשל הקימה את פרויקט "פשוט על הבמה" שקם במטרה להעניק במה ליצירותיה ובמהרה זה נהפך לבמה לאמנים נוספים שמבקשים חשיפה. זהו ערב בו עולות הפקות שנמצאות בתהליך יצירה והפקות חדשות במטרה להציג קטע של חמש עד עשר דקות בכדי לתת לקהל טעימה ולמשוך אותו להגיע לצפות במופע שלם. זוהי השנה השמינית בה מתקיים הפרויקט הנפלא הזה והוא מונע מהאמונה של פנינה שאמנים צריכים ליצור לעצמם הזדמנויות.

מתוך ההצגה טיפול שורש

לא רבים היוצרים שקמים בבוקר ומניעים את עצמם ליזום וליצור, אבל בשביל פנינה זוהי דרך חיים. השאיפה הכי גדולה שלה היא להקים תיאטרון משלה בכדי להמשיך ליצור בתוכו ובכדי לתת בית לאמנים נוספים. "אין לי ממש עניין בטקסטים כתובים, הם חרושים. אפשר ליצור לבד", אומרת פנינה בביטחון וקשה לא להסכים עם האמירה הזאת. לאורך הדרך היא מפתחת שפה ייחודית משלה, שפה אמנותית שברגע שהיא תהיה מגובשת דיה היא תקים בשבילה את התיאטרון. "אני לומדת ממורים טובים ובתור אמנית אני רוצה לפתח שפה ואג'נדה שהן לגמרי שלי".

אחת מיוצרות התיאטרון המשפיעות עליה ביותר, המנטור שלה, היא סמדר יערון, המנהלת האמנותית של תיאטרון עכו ואחת מהמייסדות של המרכז לתיאטרון בעכו. "סמדר בשבילי היא השראה גדולה", ואכן ישנם קווים משיקים ביניהן: החזון, הרצון למקום משל עצמן, היוזמה והאמונה הגדולה ביצירה עצמאית עם מסר חברתי או פוליטי, "היא יוצרת מהבטן וזה הופך אותי", זה הופך את כולם, אלה הן תופעות הלוואי אחרי צפייה ביצירות המונעות מאמת פנימית.

אחת הבעיות שפנינה מצביעה עליהן היא כי תיאטראות הפרינג' בתל אביב נהיו קצת רפרטואריים, "תיאטרון פרינג' שחושב איך יגיב הקהל נמצא בבעיה", וזהו המצב. אכן כך, ישנה  תחושה שקיימת הרבה חשיבה כיצד יגיב הקהל ולא על יצירה וחשיפת הקהל, התחלנו לרכך דברים בכדי לא להרגיז יותר מידי את הצופים העייפים שלנו. כמובן שבעכו אין זה כך, מתגאה פנינה, שם היצירה נעשית לא בשביל לרצות את הקהל אלא בכדי לגרום לו לחוות חוויה שיכולה להניב תובנה או שינוי.

פנינה מייחלת שיגיע יום בו הפרינג' יהפוך לרפרטוארי, ואני תוהה האם זה אפשרי. אבל עד שזה יקרה אני מייחלת שיקומו בארצנו יוצרים רבים שיקבלו השראה מפנינה רינצלר וייקחו את היצירה לידיהם בכדי לעשות עוד צעד לכיוון החזון שלה- חברה יוצרת, מלאה בערכים שמעודדים שינוי.