מאחורי הקלעים – מפי קופאית מנויים

מאת: נועה בן ארי

כבר שנתיים שאני פה. ב צ'-ת'.  יש לי חיבה לאות צ' וחוץ מזה, אני מתה על הטיפוסים שמגיעים אלי.  ציצקיס, שטורדלהרט.. אנשים עם טמפרמנט. החלפתי פעם מישהי ב א'-ה' ולא התחברתי. טיפוסים רציניים מדי. מה יש ב- א'? אברמסון?

כמו לפני כל תחילת משמרת, האחמ"ש עושה לנו שיחת מוטיבציה ומזכיר שאנו "הפנים של התיאטרון", הנציגים הראשונים מטעם המוסד הזה שהקהל פוגש.  הקהל לא אשם אם הגענו עצבניים מהבית. אם אנחנו לא רוצים לעסוק במתן שירות פרונטאלי, יש מספיק עבודה בסידור מחסנים מאחור. וכמובן, לא לשכוח- "חן- חן". חיוך גדול ונשימה עמוקה. חיוך גדול ונשימה עמוקה. נצטרך את זה.

–           ערב טוב אדוני, איך אפשר לעזור?

–          תגידי, מה עם החנייה?

–          כבודה במקומה מונח.

–          אני צריך שובר כניסה חינם.

–          השובר הוא רק למנויים.

–          אז למה זאתי לפניי קיבלה?

–          היא מנויה, אדוני.

–          ואני מה?

–          איך הזמנת את הכרטיסים?

–          בטלפון.

–          התכוונתי באיזה אמצעי? בכרטיס אשראי?

–          כן.

–          אם ככה, אתה לא מנוי שלנו.

–          רגע, אז בגלל שאני לא מנוי, אני צריך לקבל עונש???  שפרה, את שומעת?? בגלל שאנחנו לא מנויים, אנחנו מקבלים עונש!

–          יש עוד משהו שאני יכולה לעזור לך איתו?

–          רק שתדעי לך, שאם היה לי מנוי, הייתי מבטל אותו על המקום!

–          הבא בתור בבקשה…

אין ספק שהקהל לא אשם אם הגעתי עצבנית לעבודה.  מה שכן, אני ת-מ-י-ד יוצאת אשמה אם הקהל  עצבני.  ולא, הוא לעולם לא הגיע עצבני מהבית. היה לו יום נפלא, עד שהגיע לתיאטרון.

–          שלום גברתי, איך אפשר לעזור?

–          כן, היו לנו כרטיסים להצגה שבוע שעבר ולא יכולנו להגיע.  בעלי, היו לו טחורים, ולקחנו אותו לתל- השומר, את לא מאמינה, לא היה שם רופא, כל הלילה ישבתי שם-

–          כן, איך אני יכולה לעזור?

–          ובכן, מה אני אמורה לעשות?

–          הכרטיסים עלייך? את עולה איתם אל הסדרן באולם והוא יושיב אותך בתחילת ההצגה על בסיס מקום פנוי.

–          מה זאת אומרת, אבל יש לי מקומות מסומנים.  שורה 7 באמצע.

–          אני מבינה, אבל המקומות נשמרו לך להצגה שפספסת.  היום מישהו אחר יושב במקומות האלה, אני לא הולכת להזיז אותו.

–          סליחה, אלה המקומות שהובטחו לי.  בעלי לא שומע טוב ויש לו שלפוחית רגיזה.

–          גברתי,הסדרנים יושיבו אותך במקומות החלופיים הטובים ביותר.  משהו נוסף?

–          כן, אני רוצה לבטל את המנוי שלי.  חוצפה כזו, 50 שנה אנחנו מנויים כאן.

–          הבא בתור בבקשה..

–          שלום, קקטוס, ב-ק'.

–          לאיזו הצגה אדוני?

–          אגם הברבורים.

–          המופע הזה לא מציג אצלנו.

–          מה זאת אומרת?

–          אולי זה מופיע בהיכל התרבות? שווה לבדוק.

–          בואנה, נו באמת.. אני מחכה כאן בתור 20 דקות.  לא יכולתם להודיע מראש שזה לא אצלכם??

–          אם תמהר, אני מאמינה שתספיק להגיע . עוד משהו?

–          כן, בטלי לי את המנוי!

מה לעשות.. כמו שלימדו אותנו בקורס "שירות למצוינות"   – הלקוח לא תמיד צודק. אבל הוא תמיד הלקוח.