מאחורי הקלעים – מפי קופאית מנויים

מאת: נועה בן ארי

כבר שנתיים שאני פה. ב צ'-ת'.  יש לי חיבה לאות צ' וחוץ מזה, אני מתה על הטיפוסים שמגיעים אלי.  ציצקיס, שטורדלהרט.. אנשים עם טמפרמנט. החלפתי פעם מישהי ב א'-ה' ולא התחברתי. טיפוסים רציניים מדי. מה יש ב- א'? אברמסון?

כמו לפני כל תחילת משמרת, האחמ"ש עושה לנו שיחת מוטיבציה ומזכיר שאנו "הפנים של התיאטרון", הנציגים הראשונים מטעם המוסד הזה שהקהל פוגש.  הקהל לא אשם אם הגענו עצבניים מהבית. אם אנחנו לא רוצים לעסוק במתן שירות פרונטאלי, יש מספיק עבודה בסידור מחסנים מאחור. וכמובן, לא לשכוח- "חן- חן". חיוך גדול ונשימה עמוקה. חיוך גדול ונשימה עמוקה. נצטרך את זה.

–           ערב טוב אדוני, איך אפשר לעזור?

–          תגידי, מה עם החנייה?

–          כבודה במקומה מונח.

–          אני צריך שובר כניסה חינם.

–          השובר הוא רק למנויים.

–          אז למה זאתי לפניי קיבלה?

–          היא מנויה, אדוני.

–          ואני מה?

–          איך הזמנת את הכרטיסים?

–          בטלפון.

–          התכוונתי באיזה אמצעי? בכרטיס אשראי?

–          כן.

–          אם ככה, אתה לא מנוי שלנו.

–          רגע, אז בגלל שאני לא מנוי, אני צריך לקבל עונש???  שפרה, את שומעת?? בגלל שאנחנו לא מנויים, אנחנו מקבלים עונש!

–          יש עוד משהו שאני יכולה לעזור לך איתו?

–          רק שתדעי לך, שאם היה לי מנוי, הייתי מבטל אותו על המקום!

–          הבא בתור בבקשה…

אין ספק שהקהל לא אשם אם הגעתי עצבנית לעבודה.  מה שכן, אני ת-מ-י-ד יוצאת אשמה אם הקהל  עצבני.  ולא, הוא לעולם לא הגיע עצבני מהבית. היה לו יום נפלא, עד שהגיע לתיאטרון.

–          שלום גברתי, איך אפשר לעזור?

–          כן, היו לנו כרטיסים להצגה שבוע שעבר ולא יכולנו להגיע.  בעלי, היו לו טחורים, ולקחנו אותו לתל- השומר, את לא מאמינה, לא היה שם רופא, כל הלילה ישבתי שם-

–          כן, איך אני יכולה לעזור?

–          ובכן, מה אני אמורה לעשות?

–          הכרטיסים עלייך? את עולה איתם אל הסדרן באולם והוא יושיב אותך בתחילת ההצגה על בסיס מקום פנוי.

–          מה זאת אומרת, אבל יש לי מקומות מסומנים.  שורה 7 באמצע.

–          אני מבינה, אבל המקומות נשמרו לך להצגה שפספסת.  היום מישהו אחר יושב במקומות האלה, אני לא הולכת להזיז אותו.

–          סליחה, אלה המקומות שהובטחו לי.  בעלי לא שומע טוב ויש לו שלפוחית רגיזה.

–          גברתי,הסדרנים יושיבו אותך במקומות החלופיים הטובים ביותר.  משהו נוסף?

–          כן, אני רוצה לבטל את המנוי שלי.  חוצפה כזו, 50 שנה אנחנו מנויים כאן.

–          הבא בתור בבקשה..

–          שלום, קקטוס, ב-ק'.

–          לאיזו הצגה אדוני?

–          אגם הברבורים.

–          המופע הזה לא מציג אצלנו.

–          מה זאת אומרת?

–          אולי זה מופיע בהיכל התרבות? שווה לבדוק.

–          בואנה, נו באמת.. אני מחכה כאן בתור 20 דקות.  לא יכולתם להודיע מראש שזה לא אצלכם??

–          אם תמהר, אני מאמינה שתספיק להגיע . עוד משהו?

–          כן, בטלי לי את המנוי!

מה לעשות.. כמו שלימדו אותנו בקורס "שירות למצוינות"   – הלקוח לא תמיד צודק. אבל הוא תמיד הלקוח.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גיליון 6, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מאחורי הקלעים – מפי קופאית מנויים

  1. חניתה הגיב:

    נהניתי מאד, נועהל'ה. מקורית כמו תמיד, מצחיקה בטירוף, מתיזה ניצוצות לכל עבר.
    חניתה.

  2. shlomit Tamir Ben Ari הגיב:

    אז הענין הוא כזה: את צודקת , הקהל מגיע עצבני מהבית וכשהוא רואה אותך – את המשיח שלו, שהיגיע על הרגלים ובתלבושת אחידה, ומרגע ששזף עיניו ביופיך – עכשיו הכל יהיה טוב.
    והנה, את הורסת לו את הפנטזיה. עכשיו הוא צריך להתרכז רק באשתו, ולשמוע גם ממנה כמה זה וזה וזה לא בסדר, ולחטוף את את העצבים שלה. ואיך ייצא גבר ??? החוזה שהוא חתם עליו זה: אני משלם כסף , קונה מנוי, ואתם התחייבתם למכור לי אושר לשעתיים. אז מי את בכלל שתהרסי לו את זה ?????? ולעניין האותיות – בטח שהכי שווה לעמוד ב – צ-ת, כי אמא שלך זה תמיר בן ארי, ואולי תפגשי אותה…. והיא מה-זה-תשמח לראות את הילדה שלה. ואם היא במקרה תעמוד בתור אחרי החמורים האלה שעושים לך חיים קשים – היא/אני תרביץ להם מכות ותגן עליך עד צאת נשמתה..
    אמא שלך..

  3. יובל הגיב:

    קדר זה בק'!!

  4. נעם הגיב:

    LIKE, כל פעם מחדש את מעלה חיוך על שפתי!
    היום הייתי בהצגה ומסתבר שעשו לנו double booking על המקומות,חברה שלי כל כך התעצבנה שדרשה ערב עם איתי טיראן כפיצוי. תודה על העידוד בסוף היום.

  5. סיון הגיב:

    נעל'ה אני לא מכירה אותך, אבל כל הכבוד על הסבלנות!
    אנשים לא מבינים כמה זה קשה… גם אני קופאית ואת פשוט יודעת להוציא הכל בצורה כל כך מופלאה והומוריסטית החוצה, תודה לך! לקוחות, זה בשבילכם. יש בנאדם עם רגשות מאחורי הדלפק. ולא רק רצון לשירותיות.
    ישר כוח.

  6. איתן הגיב:

    ואללה, ואני לא ידעתי שיש לנו כזה קהל, נופת צופים
    כמה מצחיק, כמה קולע

  7. צביקה גלעדי הגיב:

    נועלה בובה
    תודה על עוד רשימה קולעת ומרגשת… מועט שמחזיק את המרובה
    אבל, בחייך, אל תשמעי כל כך כועסת… אמא שלך כבר בדרך… דוהרת להגן עלייך….
    בקיצור, נועלה ושלומית, תתחילו לכתוב יחד… הפלתן אותי

  8. ליגל הגיב:

    כל נותן שירות צריך להיות גם פסיכולוג כשמדובר ב"חוצפה הישראלית"..
    מעניין לראות את הדברים מזווית שונה..
    ואולי בכל זאת א'-ה' הם אחלה לקוחות

    מחכה לפוסט הבא 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s