בשם האב, הבת והשטן

ביקורת על ההצגה "גופרית וצורי"

מאת: אנה מינייב

המחזה "גפרית וצורי" או "גפרית ודבש קנים" נכתב בשנת 1976 על ידי דניס פוטר, מחזאי ותסריטאי שהשפיע מאוד על המדיום הטלוויזיוני בזכות התכנים הייחודיים שלו ושילוב קטעי מיוזיקל ברגעים הכי דרמטיים בסצנות, דבר שהוציא מהדמויות חסרות האונים והמיואשות שלו ניצוצות של תקווה. המחזה עצמו נאסר לפרסום והצגה בגלל המסר הנוקב שלו ורק כעבור 11 שנים הותר להצגה. למרבה הצער, העיכוב בהצגת המחזה, שהיה רלוונטי לעשור בו נכתב, לא נתן הזדמנות אמיתית לפוטר להעביר את דבריו לעם הבריטי שהיה שרוי אז בתקופה של חוסר וודאות בגלל השביתות במשק, המהגרים כהי העור והחתרנות. הסיבה העיקרית להתנגדות הקשה הייתה ההתעסקות של פוטר בשני ערכים עיקריים בדת הנוצרית- הטוב והרע. טענתו הלא קונוונציונאלית הציגה את השטן כמשהו שיכול לעיתים להועיל לאנושות יותר מהאלוהים, כלומר, יש אנשים שמעשיהם הטובים גורמים לרע ויש מצבים מהם המעשים הרעים יובילו לדבר טוב.

 ההצגה, שעלתה בתיאטרון הסמטה בבימויה של אפרת (שטינלאוף) אפלברג, מספרת על זוג הורים בגיל העמידה שבתם עברה תאונת דרכים מאוד קשה והיא חיה בביתם ללא יכולת לנוע ולדבר. את הזוג בייטס משחקים בהט קלצ'י וניר מנקי, שני שחקנים עוצמתיים מאוד שמגלמים שתי דמויות הפוכות. האם היא אישה מאמינה מאוד, אשר מתפללת יום יום להחלמת בתה ומטפלת בה במסירות כבר שנתיים, חייה כבר הפכו לגיהינום והיא אומללה מאוד. האב, לעומת זאת, איש חסר אמונה, מריר, כועס ועייף מהחיים שנכפו עליו לאחר התאונה הקשה של בתו פטי, אותה מגלמת עדי נוי. מדובר בבחורה נכה, מוגבלת, שמוציאה צלילים לא ברורים, עם ידיים ורגליים מעוותות שלא מפסיקה לזוז בעצבנות ומבטה לא מפוקס. יחד עם כל אלה, לא הצלחתי להסיר את עיניי ממנה. אולי היה זה יצר המציצנות או ההתפעלות הגדולה שלי בגלל הטוטאליות של עדי נוי בתור פטי, כך או כך זה היה מחזה מרתק בפני עצמו.

 יום אחד, מופיע בפתח דלתם בחור צעיר בשם מרטין טיילור וטוען כי הוא מכיר את פטי וכל מה שהוא רוצה זה להיות עם הבחורה שהוא אוהב ולטפל בה. הוא מתגלה במהרה כדמות שטנית, מניפולטיבית וזדונית, ולמרות שהטיפוס נראה חלקלק מלכתחילה האם מתעקשת להשאיר אותו בביתם. האב מתנגד תחילה אך לאט לאט גם הוא משתכנע בשקריו של את הדמות המורכבת הזאת מגלם רן שחף, שמדלג בחינניות רבה בין השטניות לבין המלאכיות המשתפכת. זוהי דמות מסקרנת מאוד, שאפשר לאהוב ולשנוא אותה באותה נשימה בזכות השרמנטיות והאלגנטיות בה היא פועלת להשגת מטרותיה.

 לאחר שנכנס לחיק המשפחה, משכנע מרטין את נורמה שתצא מהבית ותעשה לעצמה יום כיף, לאחר שהיא עוזבת את הבית הוא אונס בברוטאליות את פטי חסרת האונים. ההורים שכבר אימצו את מרטין למשפחתם הקטנה לא מרגישים בדבר ומייחסים אליו כאילו היה בנם. בלילה, כאשר כולם ישנים, ניגש מרטין לפטי בכדי לאנוס אותה שוב אך הפעם הוא נתפס על חם, דבר שגורם לחזור לעצמה ולדבר. לעומת המאה הקודמת, מעשה אונס שכזה היה גורם להלם בקהל, אך בימינו הקהל נותר אפאטי לסוג כזה של פשע מכיוון שאנו רואים אותו בכל מקום. הדבר העיקרי כאן בעצם הוא שדווקא המעשה האכזרי הזה הציל את חייה של פטי והיא חזרה לעצמה, ובכדי להעצים את הקונפליקט היא חושפת סוד ומגלה כי אביה שכב עם חברתה הטובה סוזן, נתפס על חם ובזמן הבריחה מביתה פטי נדרסה. נשאלת השאלה מי הוא בעצם השטן, מרטין או טום? מרטין שרלטן ומספק את יצריו בצורה אלימה וטום עושה עוולות בסתר ומתנהג בצביעות מבחילה. בסופו של דבר מעז יצא מתוק, דבר שהותיר את המשפחה להתמודד עם מעשיו של האב טום שמסמל כאן את היצר השטני, האנושי יש לומר.

 לאורך כל ההצגה הרגשתי כאילו אני צופה בטלוויזיה, נוצר מן ריחוק בין ההתרחשות על הבמה לבין הקהל. למרות שהיו רגעים הומוריסטיים שהצחיקו את הקהל והייתה פנייה ישירה לקהל, בכל זאת הרגשתי שאני צופה בטלנובלה.  אפלברג השתמשה בשפה המיוחדת של פוטר ושילבה קטעי ריקוד פתאומיים הבוקעים בשיא הדרמה על הבמה, אבל דווקא אלה היו הרגעים בהם חשתי ניתוק מוחלט מהמתרחש, לא פרץ ממני צחוק וגם לא חשתי שביב תקווה, רק מחשבה על פרודיה מוזיקאלית. יש לזכור כי פוטר יצר את הסדרות והמחזות בהתאם לתקופה בה חי, הבריטים המאופקים שפוצחים בריקוד היו המצאה מבריקה. בימינו, כאן בישראל, זה פחות מובן ומשעשע. הסיטואציות ההזויות שהתלוו לריקודים הפכו את המתרחש על הבמה להלצה, שהובילה לפספוס העיקר בעלילה.

 

כאשר הצנזורה הבריטית אסרה על פוטר להוציא לאור את המחזה הזה, הוא מיהר להפיק סרט שמבוסס עליו אך הוא לא זכה לתהודה גדולה מצד הקהל (בעיני הוא טוב). המצב הפוליטי- חברתי הושמט והוא לא מופיע בסרט, אך במחזה ובהצגה הוא נושא עם נוכחות גדולה והוא בהחלט מעורר מחשבה. טום ומרטין מדברים על המצב באנגליה, שמתמלאת במהגרים "כושים" ובמוסלמים, הוא מאוד חרד למצב זה ומתנגד לו מאוד, הוא טוען שצריך לשלוח אותם חזרה לביתם. כאשר מרטין מציע לבנות להם מחנות מעצר ולשלוח אותם במשאיות רכבת, טום מתעשת ואומר שהוא לא התכוון להרחיק עם המחשבה הזאת עד כדי כך ושהוא פשוט מייחל שהכל יחזור לקדמותו, לפני התאונה של פטי. אכן כך, כולנו פשוט רוצים שהכל יהיה כמו פעם, כשהכל היה רגוע, כשלא היינו צריכים להתעסק באחרים, בדיוק כמו טום שמתגעגע לימים בהם הוא היה שוכב עם בחורה צעירה שהיא גם במקרה חברתה של פטי, מבלי לחשוב על ההשלכות.

 זהו מחזה שמעמיד אותנו מול מראה, הוא מכריח אותנו להסתכל בה ולהכיר ביצרים השטניים שיש בנו, אך לצערי, הבמאית שמה יותר דגש על הווירטואוזיות של הדמויות דבר שלא גרם לי להעמיק במסר ובתוכן. השחקנים עשו עבודה יפה וניתן היה להרגיש בחיבור שלהם לדמויות המוקצנות האלה, אבל לא הרגשתי את הצער העמוק, את הכאב ואת הזדוניות כיוון שבכל פעם כל אלה נשברו על ידי סצנות גרוטסקיות שלא תרמו לתהליך החיבור לדמויות ולעלילה. אפילו השטן, שאמור להיות דמות שמתאהבים בה בגלל השרמנטיות חסרת הגבולות שלו, מאבד מקסמו בגלל בריחה למחוזות הגרוטסקה. כיום, בעידן שבו מאוד קשה לגעת בנו, לרגש ולזעזע, סצנות אונס לא מספיקות בכדי שמשהו יעורר בנו חרדה ותובנה. האנושיות היא זו שלא בלטה מספיק על הבמה, ובסופו של דבר הרי זהו מחזה על בני אדם, בשר ודם, שהיצרים שולטים בהם ללא הרף.

 ובכל זאת, למרות שכיום לא ניתן כמעט לזעזע אותנו והמחזה הזה לא מעלה בחילה כפי שהיה אמור, אני שמחה על כך שהגענו לימים בהם הצנזורה לא אוסרת להראות יצירות עם מסרים פוליטיים וחברתיים, כולי תקווה שבניגוד לפטי הצנזורה לא תתעורר לחיים.

"גפרית וצורי"- תיאטרון הסמטה

מאת: דניס פוטר
תרגום: אסף גיל
בימוי: אפרת (שטינלאוף) אפלברג
עיצוב תפאורה: אליאנה אשל
מוסיקה: אפי שושני
תאורה: זיו וולושין
כוראוגרפיה: נירית רכבי

משתתפים: ניר מנקי, עדי נוי, בהט קלצ'י, רן שחף

ההצגות הבאות:

20.5.12, 21.5.12  שעה: 20:30

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גיליון 6, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s