צחוקים לפרצוף (ופופקורן על חשבון השחקנים)

"איזה בידור" – מופע נונסנס לחמישה שחקנים, פאות ומבטאים

מאת: יאשה קריגר

יש את התיאטראות הרפרטוארים בעלי המבואות המפוארים, בהם אפשר לקנות קפה וקרואסון לפני ההצגה. יש את תיאטראות הפרינג' הממוסדים בעלי המבואות הצנועים יותר, שגם בהם אפשר להכניס משהו לפה תמורת תשלום. ויש את תיאטראות ה"סופר-פרינג'" הקטנים, בהם המבואה היא פשוט החלל שלפני האולם. באלה האחרונים, לרב אפשר להשיג מים בכוס פלסטיק ממתקן שתיה ולעיתים גם וופלות על חשבון היוצרים. כזה הוא "התיאטרון הפתוח", שעושה שימוש בבמה של ביה"ס למשחק ובידור של ענת ברזילאי ברחוב מנחם בגין בתל-אביב.

לא בכדי הקדשתי את ההקדמה למיני המאכלים שניתן למצוא לפני ההצגות (במקרה של ההצגה הנ"ל זה היה פופקורן מהמיקרו), שכן אלו משקפים את מידת המעורבות של התיאטראות (כגוף הפקתי) בתהליך יצירת ההצגה. ובמילים אחרות – מהי מידת החופש והעצמאות – לטוב ולרע – של היוצר בתהליך היצירה? במקרה של התיאטרון הפתוח נראה כי מידת החופש היא מקסימלית. זה האמ-אמא של הפרינג'. ועל מנת לדייק אציין כי מדובר במטבע בעל שני צדדים: מצד אחד מדובר בתנאים-לא תנאים. האולם הרעוע, תנאי התאורה והתפאורה המגבילים, אותה המבואה המסוגלת להכיל כמות מוגבלת של אנשים (פחות מהכמות שהיוצרים מצליחים לגרד בקושי רב). סביר להניח שהצופה שאינו מורגל בהצגות פרינג' ושיש לו בראש איזה מושג ערטילאי של מה זה "תיאטרון" – יחשוב בהיכנסו כי הוא טעה במקום. הצד השני של המטבע הוא היוצרים עצמם, שעולים על הבמה מהסיבה היחידה שזה חשוב להם. לא כי אמרו להם, לא כי שילמו להם, לא כי קנו אותם בזוהר ותהילה. הם עולים על הבמה כי הם חייבים לעלות – והם אלה שסופגים את הצדדים הפחות נעימים של המטבע (אני מוכן להתערב כי הפופקורן, למשל, היה על חשבונם).

כך עולים השחקנים-יוצרים של המופע "איזה בידור" שעולה בימים אלה בתיאטרון הפתוח. מדובר במופע של מערכוני נונסנס. שתי זקנות פולניות שמחכות לאוטובוס, הומלס שמקבץ נדבות, אמרגן שמגייס טאלנטים, תכנית אירוח בהשתתפות אסטרולוגית וכוכבן גיי – אלו הסיטואציות שמשמשות בסיס לשבירה ועיוות של השפה, לאינספור גגים, ובשורה התחתונה – להצחקת הקהל. כיאה למסורת הנונסנס, השחקנים לא חוסכים במבטאים, פרצופים מעוותים, דמויות מוגזמות, שלל פאות ולבוש מגוחך ובכלל, המון צבע על הבמה החשופה.

במערכונים אחדים מדובר בהברקות טקסטואליות (מלצרית במסעדה עברית: "יש לנו היום מעטה של דפי פילו במילוי קרם גבינה ורוטב נפוליטנה, בזיגוג של חומרים מְשַתנים וגופרית מעודנת. המנה מגיעה עם תוספת לבחירה – 50 שקל בחצר, 20 שקל מציצה או גזוז בשלל טעמים"). במערכונים אחרים לעומת זאת, מדובר בהומור טלוויזיוני נמוך למדי. הבעיה ב"מערכוני הסתם" היא שדווקא במופע פרינג'אי שכזה, הם מדגישים בצורה בלתי מחמיאה את העוני של הפרינג'. אם במופע אחר (עם הפקה מתוקצבת יותר) הייתי צופה במערכון בינוני ועדיין נאחז בתפאורה מרשימה, מוזיקה כובשת וכו' – זה היה עובר. אבל כאן אני נשאר עם מערכון בינוני ותו לא.

ולמרות זאת, ראוי לציין כי מעלתו העיקרית של המופע היא הנוכחות החיונית של השחקנים לכל אורכו, מה שיוצר מופע שוטף וקולח שהקהל בו אינו משתעמם לרגע. חמשת השחקנים שותפים לכתיבת המופע וביניהם גם שירי זלמן, שאמונה על הבימוי. בעיקר ישנה ההרגשה שהשחקנים-יוצרים רוצים מאוד להיות על הבמה – הם לא תקועים בחוזה מול התיאטרון שמחייב אותם להיות שם. הם מתים לומר את מה שיש להם לומר, מתים להצחיק בכל מחיר ולעשות שמח. וכאשר הסיטואציה והטקסט מאפשרים זאת – המופע בהחלט ממריא.

"איזה בידור"

בימוי:  שירי זלמן

שחקנים:שירי זלמן. עופר אלוני. ענת ניסני. הדס מושל. שחף עבאדי

תאורה וסאונד: ארז סמיונוב

המופע הבא יתקיים ב-21.4 בתיאטרון הפתוח, מנחם בגין 98, ת"א.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גיליון 4, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s