מאחורי הקלעים – מפי מנהלת מחלקת ייצור אביזרים

מאת: נועה בן ארי

"חושבים בתיאטרון שאני קוסמת.  יש המשווים אותי לישו.  עושָה יש מאָין.

כל הפקה חדשה אני מקבלת רשימת אביזרים לייצור או קניה, ארוכה כאורך הגלות.  עד כאן, בסדר. הבעיה? אין קופה קטנה.  גם לא גדולה.  אין קופה בכלל.  סבבה.  איך אני אמורה לעבוד בלי תקציב? כאן , מסתבר, נכנס העניין עם הוּדִינִי.

"את המוח הכי יצירתי כאן." הדרג הבכיר כנראה לא מבין שמזמן עברנו את שלב החנופה. "אנחנו בטוחים שתחשבי על משהו."  ברור!  קל מאוד למצוא פתרונות כשהמנון המחלקה הוא: "אין לי כסף, אין לי" של גידי גוב. "אה, כן, וזה צריך להיות מוכן ליום חמישי." יענו, עוד יומיים. ברור!

כבר לא נעים לי מהספקים.  צריכה להזמין מהם חומרים ואין מזומנים לשלם.  ניסיתי להשתמש בשמות בדויים איתם בטלפון, אולי זה יעזור.

–          שלום, משה אינסטלציה?

–          כן.

–          מדברת ש' מחברת שקר כלשהו.  אני צריכה מוט ברוחב 1.5 מ', קוטר 2 סנטימטר.

–          לאיזה שימוש?

–          סתם… שיהיה לי. חשוב שיהיה בבית, לא?

–          את רוצה להיות יותר ספציפית כדי שאוכל לעזור?

–          אני אגיד לך בשביל מה זה לא.  זה ממש לא בשביל לחתוך לטבעות קטנות להפקה ענקית שעולה בשבוע הבא.

–          ג'ינג'ית, זו את מהתאטרון?

שיט, עלה עליי.

ניסיתי לשלוח את הבנות הכי מרשימות שלי במחלקה, להתחנחן.

–          שלום, אתה בטח משה. וואו, יש לך חנות ממש מרשימה פה.

–          תודה תודה. מה אפשר לעשות למען עלמות החן?

–          אתה נראה כמו האחד שיציל אותנו. אנחנו צריכות מוט ברוחב 1.5 מ', קוטר 2 סנטימטר.

–          בבקש- רגע אחד, זה בשביל הג'ינג'ית מהתיאטרון?

שיט, עלה עליי.

אין ברירה, צריכים לאלתר והזמן דוחק.  אני פותחת במסעות חיפוש נרחבים בבניין.  תתפלאו מה אפשר למצוא במחסן של אב הבית או במטבחון של הבכירים. חוץ מאבק.

בחלום, מגיעה אלי אראלה ממפעל הפיס.  נכנסת במרצדס לבנה עם גג נפתח, כמו ב'יוסף וכתונת הפסים' שעלה ב"הבימה". ככה נוהגת לעברי באיטיות, מעשנת סיגר. "כשהכסף צועד בראש – כל הדרכים פתוחות".

 "פששש.. שייקספיר." אני מתרשמת. "וודאי, אני צריכה להתאים עצמי לקהל".  היא מחייכת ואז מושיטה לעברי שק. כמו זה שהיה ב"אשכבה" בקאמרי.

–          " כיס מלא עדיף מכיס ריק, בעיקר משיקולים פיננסיים."  היא בשוונג.

–          "אה, זה וודי אלן, זה לא תאטר-.. לא חשוב." לא נעים להרוס את המעמד.

–          זה בשבילך.  בכדי שתוכלי לקנות את כל הבדים שאי פעם חלמת עליהם, את כל הכפתורים היפים בעולם, את כל הסרטים, המחוחים, העניבות…

–          אה…. אמממ… כנראה נפלה פה טעות.. מתפרה ותלבושות זה 2 קומות למטה…

אז חלומות לחוד ומציאות לחוד?

מה שבטוח: "כסף לא גדל על העצים".  השאלה היא- איפה כן? "

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גיליון 4, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מאחורי הקלעים – מפי מנהלת מחלקת ייצור אביזרים

  1. אנונימי הגיב:

    (: … Hey, you can always find some consolation in a giant spoon

  2. יובל הגיב:

    זה משתפר מפעם לפעם.
    הפעם גם גידי התליח להדחף פנימה וזה סימן טוב….

  3. צביקה גלעדי הגיב:

    מתי כבר ייצא הספר: "מאחורי הקלעים על פי נבא?"…. שיהיה הראשון בסדרה של "העולם על פי נבא"….

  4. איתי יקותילוב הגיב:

    זה נהיה יותר טוב ויותר מצחיק מפעם לפעם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s